Kidouchine
Daf 46a
דִּלֹמָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רֹבָא וְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא הֲווֹן יְתִבִין. רְהִיט רִבִּי יוֹחָנָן וּלְחִישׁ לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְאוּדְנֵיהּ. פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן מַהוּ שֶׁיִּשָּׂא בַת גֵּרִים. אָמַר לֵיהּ. מַה אָמַר לָךְ. אָמַר לֵיהּ. אָמַר לִי מִילָּה דְנַגָּר בַּר נַגָּרִין לֹא מְפָרֵיק לֵיהּ. לֹא אָמַר לִי 46a גִּיּוֹרֶת שֶׁהִיא כְזוֹנָה אֶצְלוֹ וְלֹא בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְחַלָּלָה. לֹא אָמַר לִי אֶלָּא בַת גֵּרִים. וּבַת גֵּרִים לֹא כְיִשְׂרָאֵל הִיא. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר. בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דלמא כו'. כתיבה בפ' הערל ושם פרשתי היטב ע''ש הגי' הנכונה:
כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל הַגְּרוּשָׁה וְהוֹלִיד בַּת. בַּת בַּת מָה הִיא. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר כְּשֵׁירָה וְחַד אָמַר פְּסוּלָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר כְּשֵׁירָה לְמָאן דְּאָמַר פְּסוּלָה. בַּת חָלָל זָכָר אֵינָהּ פְּסוּלָה. וַחֲלָלָה מְבָנָה אֵינָהּ פְּסוּלָה מִשֻּׁם מַה הִיא פְסוּלָה.
Traduction
רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. הָאִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. וְכוּלְּהוּ מִקְרָא אֶחָד דָּֽרְשׁוּ. כִּי אִם בְּתוּלוֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיהָ מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. עַד שֶׁיְּהֵא אוֹ אָבִיהָ אוֹ אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שֶׁיִּווָֽלְדוּ בִקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיָּבוֹאוּ בְּתוּלִים בִּקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. גִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה. מַה טַעַם. וְכָל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָֽדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֶחַיּוּ לָכֶם. וּפִינְחָס עַמָּהֶן. מָה עַבְדִּין לֵיהּ רַבָּנִין. הֶחַיּוּ לָכֶם. לָעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ק דבכורים וכל הסוגיא שם:
וכולהו. הני תנאי דלקמן מקרא אחד דרשו דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם כי אם בתולות מזרע ישראל וד' מחלוקת בדבר:
ר' יודה אומר עד שיהא אביה מישראל. דדריש מזרע עיקר זרע היינו האב לאפוקי בת גר זכר:
ראב''י. ס''ל מזרע מקצת זרע או אביה או אמה מישראל לאפוקי בת גר וגיורת שפסולה לכהונה:
ר' יוסי אומר עד שיוולדו בקדושת ישראל. שתהא הורתה בקדושה ואפי' גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה:
ר' שמעון אומר. האי בתולות וגו'. לדרשה אחריתא קאתי בתולות מזרע ישראל שתהא בתוליה נזרעו ונגמרו בקדושת ישראל ולומר שאם נתגיירה פחותה מבת ג' כשרה לכהונה דעיקר גמר בתולה שהן לאחר ג' שאז אם תבעל אין בתוליה חוזרין בקדושת ישראל באו:
ופנחס עמהן. אלמא כשרה לכהונה:
לעבדים ולשפחות. אבל לא ליבעל:
רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵה. חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהַכֹּהֲנִים נָהֲגוּ כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. חַד כֹּהֵן נְסַב בַּת גֵּרִים. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאַרְבְּעֵיהּ אֲסַפְסָלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בֵּיבַי. לֹא כֵן אַלְפֹּן רִבִּי. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא נָהֲגוּ הַכֹּהֲנִים כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. וְעַל הַמִּנְהָג לוֹקִין. אָמַר לֵיהּ אִין כֵּינִי אַתְּ חֲמִי מְפַייֵס וַאֲנָא מוֹקִים לֵיהּ. מִן דְקַייְמֵי אָמַר לֵיהּ. הוֹאִיל וְהוּתְּרָה הָֽרְצוּעָה אַף אֲנִי מוּתָּר בָּהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
והכהנים נהגו. סילסול בעצמן ומעלה יתירה כראב''י:
בת גרים. מגר שנשא גיורת:
וארבעיה אספסליה. ללקותו:
א''ל. ר' ביבי לר' אבהו רבי על המנהג לוקין בתמיה וא''ל אם כן הוא אתה תראה עצמך כאלו מפייס אותי שלא להלקותו ואנא מוקים ליה מן הספסל:
מן דקיימי. משקם הכהן הזה א''ל ר' הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר באשתי דהלכה כרבי יוסי בדיעבד:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְּשפחה בְדָרוֹם שֶׁהָיוּ קוֹרִין עָלֶיהָ עִרְעֵר וְשָׁלַח רִבִּי אֶת רוֹמַינוּס לְבוֹדְקָהּ. וּבָדַק וּמָצָא שֶׁנִּתְגַּייְרָה זְקֵינָתָהּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהִכְשִׁירָהּ לִכְהוּנָּה. רַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִכְשִׁירוּהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה רִבִּי יוּדָן מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רַב רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. ווְלָד בּוֹגֶרֶת כָּשֵׁר שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח לֹא בוֹגֶרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. וְדִכְווָתָהּ כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. לֹא גִיּוֹרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲרֵי דּוֹר שֵׁנִי שֶׁלְּמִצְרִי הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֲשֵׂה. עֲשֵׂה הוּא. חָזַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְאָמַר. לֹא דוֹמֶה עֲשֵׂה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים. עֲשֵׂה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּכֹּל. עֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים אָסוּר בַּכֹּהֲנִים וּמוּתָּר בִּלְוִיִים וּבְיִשְׂרָאֵל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מעשה בשפחה בדרום כו'. מפרש לעיל בפרק הערל בשמעתא דפצוע דכא ע''ש:
Kidouchine
Daf 46b
משנה: 46b הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין עַל הָעוֹבֵר שֶׁבְּמֵיעֵיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִין.
Traduction
Si un père déclare son fils Mamzer, on ne le croit pas, et lors même que les 2 parents disent d’un enfant encore dans le sein de sa mère il est mamzer, on ne les croit pas. R. Juda dit de les croire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר בני זה ממזר אינו נאמן. דאין קרוב כשר להעיד:
ואפי' שניהם. הבעל ואשתו ולא מיבעיא כשהאב לבדו מעיד על בנו שהוא ממזר דלא מהימן דלא קים ליה בגויה אלא אפי' אמו דקים לה בגויה אינה נאמנת ואפי' על עובר שבמעיה שלא היה מעולם בחזקת כשרות:
רבי יהודה אומר נאמנין. טעמא דר' יהודה דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ודרשינן יכיר יכירנו לאחרים מכאן שהאב נאמן הוא לפסול את בנו ודוקא על בנו הוא נאמן אבל לא על בן בנו שאם היו לבן זה בנים אינו נאמן לפסלם. והאם אינה נאמנת לפסול את בנה והלכה כר' יהודה:
הלכה: הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. בְּנִי זֶה. נֶאֱמָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָתֵת לוֹ אֲבָל לֹא לִיקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָא מַתְנִיתָא הִיא. אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין עַל הָעוֹבֵר שֶׁבְּמֵיעֵיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָם נֶאֱמָנִין. דִּילְמָא עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה אִתְאֲמָרַת. דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. נֶאֱמָנִין עָלֶיהָ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָתֵת לוֹ אֲבָל לֹא לִיקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. עוֹד הִיא מַתְנִיתָא. כִּי אֶת הַבְּכוֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר. הָיוּ מַחֲזִיקִים בּוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵינוֹ בְנוֹ. אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁאֵינוֹ בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. בְּנִי הוּא. נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל קַדְמִייָתָא נֶאֱמָן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי הוּנָא. הָיוּ מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מִשִּׁפְחָתוֹ נֶאֱמָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַמּוּכְסִין וְאָמַר. בְּנִי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר עַבְדִּי הוּא. נֶאֱמָן. עַבְדִּי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי הוּא. אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּגִין אִילֵּין כּוּתָאֵי דִּינּוּן מְשַׁעְבְּדִין בִּבְנֵיהֶן.
Traduction
On dit ailleurs (262)V. (Baba Batra 8, 8), et J., ibid. ( 16b).: celui qui dit que tel enfant est à lui sera cru. Toutefois, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, on croit le père pour donner au fils sa part d’héritage, non si la déclaration lui porte préjudice. Mais, observa R. Yossé, la Mishna ne dit-elle pas déjà: ''lors même que les 2 parents disent d’un enfant encore dans le sein de la mère, qu’il est Mamzer, on ne les croit pas''? (Qu’ajoute donc R. Yohanan)? Peut-être a-t-il parlé ainsi dans le sens de R. Juda, qui dit de croire une telle assertion d’un père; sur quoi R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: on le croit au profit du fils, non à son détriment. Ceci aussi, remarqua R. Hiskia, a été enseigné (dans une barayeta), sur ce verset (Dt 21, 17): Mais il reconnaîtra comme aîné le fils de celle qui est haïe; or si un fils est présumé avoir pour père un tel, qui avant son décès le renie, on ne croit pas ce dernier; mais si le fils n’est pas présumé être d’un tel, qui à son lit de mort le déclare pour sien, on le croit. Selon une autre version, on admet aussi pour vraie la déclaration contraire du père (défavorable au fils). R. Hiskia, ou R. Zeriqan dit au nom de R. Houna (il explique en quoi on le croit): lorsqu’un fils était présumé de la famille d’un tel, en supposant que le père avait affranchi la mère avant de l’épouser, et celui-ci le nie, on le croit. Si, au moment de passer devant les douaniers, le père déclare que c’est son fils, puis (après les avoir quittés) il change et dit que c’est son esclave, on le croit (malgré la contradiction, énoncée pour les droits du fisc sur les esclaves); s’il a déclaré d’abord que c’est son esclave, puis que c’est son fils, on ne le croit plus (c’est improbable). Selon un dernier enseignement, on le croit même en ce cas. Il en est ainsi, dit R. Mena, parce que les Cuthéens assujettissent leurs fils au service d’esclave (voilà pourquoi une telle déclaration a pu être vraie).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפרק יש נוחלין האומר זה בני נאמן:
לתת לו. שירש עם אחיו בנכסיו הוא דנאמן אבל לא ליקח ממנו כגון שהיה מוחזק בבן ראובן ובא שמעון ואמר בני הוא זה אינו נאמן להפסידו מנכסי ראובן:
אמר ר' יוסי ולא מתניתא היא. ומאי קמ''ל ר' יוחנן דהרי זה אומר עליו שהוא ממזר וכבר שנינו האומר בני זה ממזר ואפי' שניהם מעידין עליו אינן נאמנין:
דילמא על דר' יהודה איתאמרת. דילמא הא דרבי יוחנן אליבא דר' יהודה הוא דאיתמר דס''ל דנאמן אדם לומר בני זה ממזר ועלה קאמר רבי יוחנן לתת לו הוא דנאמן כלומר שאינו מפסידו מירושתו ממה שהוחזק בו וכגון דמחזיק לנו בבנו אלא שאומר שנולד לו מחייבי כריתות:
אבל לא ליקח ממנו. אם כשהוא אומר עליו ממזר הוא מפסידו מחזקת ירושתו כדלעיל אינו נאמן:
עוד היא מתניתא. הא נמי תנינא בברייתא:
כי את הבכור בן השנואה יכיר. ודרשינן מכאן שנאמן אדם לומר זה בני בכור ואמרינן עלה דוקא אם היה מוחזק שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר בנו הוא דנאמן אבל אם היה מוחזק עד עתה שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר שאינו בנו ורוצה להפסידו מחלק ירושתו אינו נאמן:
אית תניי תני. אפי' על קדמייתא היו מוחזקים בו שהוא בנו ואומר שאינו בנו נאמן ואפי' להפסידו מירושתו:
ר' חזקיה. מפרש הא דאית תני אפי' בכה''ג נאמן כגון שהיו מחזיקין אותו שהיא משפחתו והיו מחזיקין אותה במשוחררת ובנו הוא והוא אומר שלא שחררה ואין זה בנו בהא הוא דנאמן משום דלא מפיק ליה מחזקתו לגמרי אלא שטעו וקסברי שהוא שחררה ואין זה אלא גלוי מילתא בעלמא ועוד דלא משוי ליה לממזר אלא לעבד ואפי' לרבנן הוא נאמן:
היה עומד בצד המוכסין. ודרך המוכסין ליקח מכס מן העבדים ולא מן הבנים ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא כשעבר מן המכס נאמן במאי דחזר ואמר עבדי דהא דאמר מעיקרא בני הוא להבריחו מן המכס נתכוין:
אינו נאמן. בהאי דחזר ואמר בני שאלו כן לא היה אומר להמוכסין עבדי הוא ולהיות נפסד חנם אלא ודאי מעיקרא קושטא הוא דקאמר:
אית תניי תני. אפי' בסיפא נאמן ומוקי לה ר' מנא כגון אלין כותאי דאינון משעבדין בבניהון ועושין להן עבודת עבד ולפיכך נאמן במאי דחזר ואמר בני הוא דהא דאמר מעיקרא עבדי שהוא משמשו כעבד:
תַּנֵּי. נֶאֱמָן עַל הַגָּדוֹל וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַקָּטָן. אֵי זֶהוּ גָדוֹל. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רִבִּי אַבָּהוּ. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲשָּׁה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אַבָּהוּ. גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל וְהָיוּ לוֹ בָנִים וְאָמַר. מַלְתִּי וְלֹא טָבַלְתִּי. נֶאֱמָן וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת. מִשֻּׁם מֵהַנְכָּייָה. דִּבְרֵי רַב יוּדָה. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַר לָהּ. מִשֻּׁם מַה בְכָךְ.
Traduction
On a enseigné (263)V. B., Yebamot 46b.: On croit le père s’il nie un grand fils, non s’il renie un enfant. On appelle grand, dit R. Zeira, celui qui a femme et enfants; selon R. Abahou au nom de R. Yohanan, il suffit d’être marié (264)''Sans enfants, on le croit; non, s'il en a.''. Cet avis est constaté par une Mishna, qui dit: Un prosélyte circoncis, non purifié par le bain légal, qui a des fils et déclare être circoncis, non purifié, sera cru (bien qu’il s’agisse d’un désavantage). On peut le faire baigner même un jour de Shabat. Pourquoi? Simplement par propreté; tel est l’avis de R. Juda. -Que réplique à cela R. Abahou, qui n’est pas d’avis de le croire? -Il réplique à cela que, selon lui, ce détail du bain n’a pas d’importance (aussi le croit-on).
Pnei Moshe non traduit
תני נאמן על הגדול. אמתני' קאי נאמן לפסול את הגדול ואינו נאמן על הקטן:
כל שיש לו אשה ובנים. וה''ק נאמן על בנו ואינו נאמן לפסול את בן בנו:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל שיש לו אשה. ואין לו בנים זהו גדול שנאמן עליו אבל אם יש לו בנים עליו ג''כ אינו נאמן וה''ק ואינו נאמן על הקטן בזמן שיש שם קטן דלא מסתברא שיהו בניו פסולים ובני בניו כשרים:
גר שמל ולא טבל. כדמפר' ואזיל שהוא אומר מלתי ולא טבלתי נאמן אלמא אפי' היו לו בנים נאמן לפסול לעצמו:
משם מה. מטבילין אותו בשבת הא מתקן גברא הוא:
נכייה. משום נקיה בעלמא:
מה עבד לה ר' אבהו. הא שמעינן מהכא דנאמן:
פתר לה משם מה בכך. כלומר דקסבר רבי אבהו דגר לא בעי מילה וטבילה אלא במילה לחודה סגי ולפיכך מטבילין אותו בשבת דמה בכך דלא צריך טבילה ולאו מתקן גברא מיקרי ומהאי טעמא נמי נאמן שהרי אין פוסל עצמו כלום וקמ''ל דלא חיישינן שמא ערבי או גבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source